הבית של בני ונורית

ממש עם פרוץ הקורונה לחיינו, החליטו הוריי לשפץ את ביתם.
הבית שקירותיו הכילו במשך שנותיו כל כך הרבה וכבר ראה ימים טובים יותר, החל לחרוק ולהיות צפוף על דייריו. אז נכון שהגוזלים כבר מזמן עזבו את הקן, אבל נכדים יש גם יש (טפו חמסה) והבית היה חייב להפוך את עורו על מנת להכיל את השינויים המבורכים שבאו לפתחו.
החלום הגדול של הוריי (או לפחות של אמי. אבא שלי זרם…) היה להגדיל את הסלון ולהחליף את המטבח, תכנית שהשפיעה על שאר חללי הבית ואף הביאה להרחבתו, דבר שהוביל לתוספת של שירותי אורחים, חדר כביסה משודרג ואף יחידת הורים מפנקת ומרווחת.
בעזרתה של אסתר, האדריכלית המוכשרת מצוות גזוזטרא, יצאנו לדרך.
במהלך השיפוץ שארך מספר חודשים בעיצומו של חורף קר במיוחד, עברו הוריי להתגורר בקומה העליונה בבתינו ויחד חלקנו את ימי הבידוד הראשונים כשהעולם עוד לא ידע מה עושים והבלגן חגג.
אני הייתי בתפקיד המעצבת, הבת והמארחת, לפעמים בערבובייה ולפעמים בנפרד. לפרקים היה מאתגר אבל את החוויה הזו כולנו צלחנו בטוב שזו ברכה בפני עצמה. הנכדות זכו לסבא וסבתא צמודים צמודים, ואני זכיתי לאוכל חם וביתי של אמא כמעט כל יום.

צילום: יניב שמידט – צלם אדריכלות ותדמית לעסק
מטבח: גפן מטבחים